בנה אתר בחינם - www.Tisanim.com
ניסויים בבעלי חיים בתחום הקוסמטיקה- האם אין דרך אחרת?
 

בעד ניסויים בבעלי חיים:

רבים מן המדענים והחוקרים מאמינים כי ביצוע ניסויים בבעלי חיים הינו הכרחי במאבקם של בני אנוש במחלות השונות. בין הטענות הנשמעות ממדענים וחוקרים אלו, ניתן למצוא טענה הגורסת כי בעלי חיים ובמיוחד יונקים, הינם בעלי דמיון רב לבני אנוש. ניסויים שבוצעו בעבר הביאו לגילוי מחלות כדוגמת סוכרת (Chang, 1998). כיום, נעשה שימוש בקופים בחקר מחלות האיידס, סרטן, מחלות לב, אי-פוריות והפריה מלאכותית (לוי ולוי, 2002).

ניסויים בבעלי חיים, הובילו לגילויים חשובים אשר תרמו בהבנת מחלות הפוגעות בבעלי החיים עצמם. באמצעות ניסויים מסוג זה, נמצא טיפול למחלות כדוגמת כלבת ולוקמיה.

טענות רבות נשמעות בנוגע לחלופות הקיימות לניסויים בבעלי חיים. חוקרים טוענים כי חלופות כדוגמת מודלים ממוחשבים, יכולים לשמש כתוספת בלבד וכי קיימת חשיבות רבה בבדיקת טיפולים שונים על אורגניזמים חיים (Chang, 1998). מחשב אינו יכול לייצר דם באמצעותו ניתן לחקור רמות סוכר בחולי סוכרת. מחשב אינו מסוגל לחוש כאב או לעבור התקף לב. לשם הבנת השפעתה של תרופה על אורגניזמים חיים, קיים הכרח לבדוק את ההשפעה על אורגניזמים חיים. במקרים מסוימים שימוש בבעלי חיים לשם מחקר מחלות כדוגמת סרטן הינו חוק. בארה"ב חל איסור שימוש בטיפולים רבים אלא אם נמצאו יעילים ולא מזיקים לאחר ניסוי בבעלי חיים (Chang, 1998).

חוקרים המצדדים בשימוש בבעלי חיים לבדיקת חומרים כימיקלים גורסים כי חלופות לניסויים בבעלי חיים פשוט אינם מספקים. התעלמות מהצורך שבניסויים אלו או שימוש בבני אדם בניסויים, פשוט אינם באים בחשבון. לשם עריכת מחקר בנושאים בוערים כדוגמת פגמי לידה או ליקויים נוירולוגיים, לא קיימות חלופות לניסויים בבעלי חיים. במקרים מסוימים, ממחקרים אשר לא עשו שימוש בבעלי חיים ובחרו בחלופות הקיימות, חלה בעיה בהשלכת תוצאות הניסוי על בני אדם (Solomon, 2002 בתוך Mur, 2004).

המתנגדים לניסויים בבעלי חיים עושים זאת מתוך עניין בבעלי החיים ולכן מציעים בעצמם חלופות לניסויים בבעלי החיים. כתוצאה מחוסר בידיעה מדעית, החלופות המוצעות על-ידם, אינן אלא בגדר ניסיונות כוזבים (לוי ולוי, 2002).

בני אדם מטבעם אוחזים ביכולת להביע או לחוות רגש. הרגש האנושי משמר את הרצון לדאוג לרווחתם וטיפולם של חיות המעבדה. בשעת דיון העוסק בשימוש בבעלי חיים בביצוע ניסויים, הרגש הוא המוביל את הדיון. שימוש בזנים מסוימים של חיות עלולים להעלות רגשות שונים. שימוש בכלבים, חתולים או ארנבים, עשוי להעלות גינוי לניסוי הנדרש. לעומת זאת, שימוש בחולדות, עכברים או נחשים לעיתים אינו מעורר רגשות גנאי כלל. כאנלוגיה לכך, שימוש בבעלי חיים בחיפוש אחר תרופה למחלות כדוגמת סרטן, עשוי לא להעלות התנגדות רבה מידי כשימוש בבעלי חיים לשם חקר מוצרי קוסמטיקה. עם זאת, אזכור עורו העדין של  תינוק בדיון בעד ניסויים למוצרי קוסמטיקה עשוי לשנות עמדות (Dolan, 1999).

חוקרים אינם מתנערים מן העובדה כי יש למזער או להימנע מניסויים בבעלי חיים כאשר הדבר אינו ראוי מבחינה מדעית וכי יש לשמור על רווחתם של בעלי החיים המשמשים לניסויים שכאלו (Solomon, 2002 בתוך Mur, 2004). אומנם, ויתור על שימוש בבעלי חיים בכל הניסויים עדיין איננו אפשרי (לוי ולוי, 2002).

נגד ניסויים בבעלי חיים:

רבים הם המתנגדים לניסויים בבעלי חיים. טענתם היא כי ניסויים אלו אינם הכרחיים והינם אכזריים.

המתנגדים מעלים סיבות רבות ומגוונות המעידות על חוסר ההכרחיות הקיימת בביצוע ניסויים בבעלי חיים. הטענות הנשמעות הינן כי בראש ובראשונה מבחינה ביולוגית קיימים הבדלים בין בעלי חיים ובני אנוש. לכן, תוצאות ניסוי שבוצע על בעלי חיים, אינו יכול להוות דוגמא מדויקת לגבי ההשפעה על בני אדם (Chang, 1998). למעשה, כל תכשיר שנוסה על בעלי חיים קיימת החובה לנסות אותו גם בבני אדם בטרם יוכרז כבטוח. כך לדוגמא בשנת 1957 הוצא לשוק תכשיר בשם "תלידומיד", לאחר שנוסה על אלפי בעלי-חיים במשך יותר משלוש שנים. אך תכשיר זה נמצא כמזיק לבני אדם על-אף שנמצא בטוח בניסויו על בעלי חיים. אלפי ילדים נולדו מתים או מעוותים בצורות מחרידות (וולקשטיין, 2002).

עם חלוף השנים, פותחו חלופות לניסויים בבעלי חיים. כיום ניתן לקחת דגימות של רקמות ולערוך שימוש במודלים ממוחשבים.

הביולוג John McArdle טוען כי לבעלי חיים הזכות לחופש מלחלות במחלות שאינן טבעיות, פציעות או בעיות נפשיות והתנהגותיות (Chang, 1998). בעלי-החיים שנעקרו מסביבתם הטבעית ונכלאו במעבדות סובלים מבעיות נפשיות ומגיעים עד לכדי מצב של חרדה קיצונית, המאיימת על שפיותם ואף מערערת אותה (וולקשטיין, 2002).

ההתנגדות לניסויים בבעלי חיים בתחום הקוסמטיקה היא רבה ומשמעותית. בשנת 1978 הנרי ספירא, מורה בבית-ספר תיכון בניו-יורק וליאונרד ראק, פסיכיאטר, פתחו במאבק אישי כנגד חברת הקוסמטיקה "רבלון". חברה זו עשתה שימוש במבדק רעילות בשם "דרייז" אשר במהלכו מכניסים חומר רעיל לתוך עיניהם של ארנבונים ומתעדים את הרס העיניים. ספירא וראק העלו בפני "רבלון" רשימת חלופות לניסויים בבעלי חיים בתחום הקוסמטיקה, אך מאחר ו"רבלון" לא כיבדה אותם בתשובה, בשנת 1979 החל ספירא לארגן קואליציה של ארגונים לביטול מבדקי "דרייז". ספירא הצליח לגייס לקואליציה 407 ארגונים מרחבי ארצות-הברית. באפריל 1980 פורסמה בניו-יורק טיימס מודעה כנגד חברת "רבלון". המודעה כללה תצלום של ארנבון שעיניו מכוסות בפלסטרים, תחת כותרת בולטת "כמה ארנבונים מעוורת רבלון למען היופי?". כמו כן כללה הודעת הסבר על מבדקי דרייז ובקשה מן הקוראים לצאת במחאה. רבלון ניסתה להתעלם מן המחאה, אך בסופו של דבר, בדצמבר 1980, היא נקטה צעד חסר תקדים: והקדישה תרומה על סך 750 אלף דולר לאוניברסיטת רוקפלר, לצורך הקמת מרכז חלופות לניסויים בבעלי חיים.

אם כן, עולה מן המחאה ותוצאותיה כי מוצרי הקוסמטיקה אינם נתפסים כחיוניים לאדם ואף הומחש עד כמה מיותר לגרום לחיות סבל עבורם. לארגונים להגנה על בעלי-חיים יש אפוא אפשרות להפעיל כוח כלכלי ממשי על חברות קוסמטיקה.

קוסמטיקה הינה החוליה הרגישה ביותר בתעשיות הניסויים, שממנה צפוי השינוי להתפשט לתעשיות העיקריות. זו הייתה גם הסיבה לכך, שספירא דרש מרבלון תרומה לפיתוח חלופות, ולא הפסקה של מבדק הדרייז: אילו הייתה רבלון מפסיקה לערוך מבדקי דרייז, היו ניצלים, אמנם, כאלפיים ארנבונים בשנה, אולם בתעשיות אחרות, שערכו הרבה יותר מבדקים כאלה, לא הייתה לכך השפעה. פיתוח החלופות הפך את הטכנולוגיה החדשה לזמינה עבור תעשיות מסוגים שונים

(http://wwww.anonymous.org.il/v-cos-maavak.htm).