בנה אתר בחינם - www.Tisanim.com

 

 

10 הדקות הגורליות - מהתנקשות מבויימת לרצח אמיתי

את סיפור הרצח המוזר ראוי להתחיל דווקא בכרמי גילון, אשר עבודת המוסמך שלו עסקה במתנקש היהודי הבודד, ועם הרקורד הזה הוא מתמנה ע"י יצחק רבין לראשות השב"כ (למגינת ליבו של הימין, אשר התרעם על כך שלראשונה בתולדות המדינה מתמנה ראש שב"כ דווקא מן האגף היהודי). 

אם עוקבים אחר העיתונות, נראה שכרמי גילון מתחיל לספק את הסחורה באוגוסט 1995, אז הוא פותח בקול תרועה רמה את קמפיין המתנקש היהודי הבודד, ואפילו רץ לתקשורת עם הפרופיל המדוייק של יגאל עמיר  (חובש כיפה, לא מתנחל, גר בהרצליה ולומד בבר אילן).

  
 
 
הצד השני של המטבע, קרי יגאל עמיר, גוייס לשב"כ ב- 1992, ונשלח באותה שנה לריגה כמאבטח. יגאל עמיר נשאר פעיל בשירות, שכן הוא התייצב לעצרת עם תעודת איש שב"כ חתומה ע"י ראש השב"כ הקודם, יעקב פרי, והוכר ע"י השוטרים והמאבטחים כ"סמוי".
 
 
 
לסיכום עד כאן, נראה שבאוגוסט 1995, הבשילו התנאים לביום התנקשות, מהלך שעשוי היה להעלות את קרנו של כ' בעיני הממונים, במקביל לשיפור מעמדו העגום של רבין בסקרים.  
 
על מנת לשמור על אותנטיות, בוצעו ההכנות למהלך במסווה של תרגיל שב"כ, כשרק מתי מעט יודעים מהי מטרתו האמיתית של "התרגיל". כמו כן, התקשורת גוייסה במלוא הקיטור על מנת לשדר "אווירת הסתה", במיסגרתה בויים הטקס של ארגון אי"ל בראשותו של אבישי רביב, נעקר הלוגו ממכוניתו של רבין ע"י אביגדור אסקין, ואבישי רביב קיבל היתר גורף להתפרע, להתנכל לערבים ולהודות ברצח בחלחול.

מי ידע מה?

ההצלחה של ביום התנקשות תלויה באותנטיות שהיא מקרינה. לפיכך רק מעטים היו בסוד העניינים וכל האחרים שותפים פסיביים בלבד (נחשפו רק למידע הפחות רגיש), כאשר האליבי  למקרה של חשיפה היה כמובן "תרגיל שב"כ".

מה ידעו רבין ופרס? המינימום שהם ידעו הוא שבסיום העצרת יתקיים תרגיל שב"כ. הם קיבלו באופן אישי "התראות" קונקרטיות ובזמן אמת (בעיתוי המתאים להגעתו של יגאל עמיר לחניון). מטבע הדברים מדובר במידע רגיש ביותר, העלול לסייע בידי כל מי שחפץ ברעתו של רבין, אם היה כזה.  

מה ידע יגאל עמיר? לא יותר מדי, ודומה שבמובנים רבים הוא היה רק בורג קטן הנתון לשליטתם של כוחות רבי השפעה. מחד, הופקדו בחשבונו הפרטי המחאות ממקורות מוזרים (למשל מבנו של שופט ביהמ"ש העליון דן אנגלהרד, שלא שש לספר בעבור מה),

מאידך, יגאל עמיר היה מוקף בסוכנים, כשאבישי רביב היה למעשה מי שהזמין אותו לעצרת וידע על יציאתו מביתו, ו"פעיל ימין" נוסף נסע עימו מהרצליה ובדרך סיפר לו שרבין יירצח הערב (ונקב בשמו של איתמר בן גביר) , כפי שסיפר עמיר בחקירת המשטרה.

ואדם נוסף, שננסה לעמוד על זהותו, סיפק לו עמדת המתנה/מחסה בדמות מכונית GMC שחנתה במקום איסטרטגי (ואף זרק לו כמה מילים/הוראות, כמו גם טפח על שיכמו רגעים לפני ההתנקשות),

 יגאל עמיר נע ונד בין העציץ לבין ה GMC, שם הוא ניצפה ע"י 2 שוטרים כשהוא יושב על המדרגה ומחליף דברים עם הנהג.

ועוד סוכן שב"כ המקורב ליגאל עמיר, נראה במפתיע אף קרוב יותר ליגאל עמיר (צולם בזירת ההתנקשות ממש), מאשר אבישי רביב, שגם הוא היה לא רחוק.

יגאל עמיר גם היה מן הסתם בתקופה רגישה, לאחר שחברתו היפה (נאוה רוזנבלום) נטשה אותו (כחצי שנה לפני הרצח), וכשמסתכלים על התמונה בשלמותה, מתעורר ספק לגבי דמות הקיצוני הימני שמכרו לנו, מה גם שאמו גאולה היתה מוכרת כפעילת מר"ץ.

 

כמו כן, לא מן הנמנע שיגאל עמיר אף היה אחד מן האנשים בארצנו שטופלו בחומר כימי מסויים המשמש לגיוס סוכנים והשגת שליטה עליהם http://www.nfc.co.il/archive/003-D-16760-00.html?tag=8-47-18

יש להניח שיגאל עמיר נהנה חברתית (וכלכלית) מן הקשר שלו עם אבישי רביב, וכמעריצו הוא אף נטל חלק בפרובוקציות שיזם רביב.  

כל הסימנים מורים על כך שאבישי רביב ויגאל עמיר התכוננו ערב העצרת לסתם עוד פרובוקציה, רק שהפעם היא כוונה לסביבתו הקרובה של רבין, ובדומה לפרובוקציות קודמות (בהן נהנו השותפים מחסינות ותחושת כח עצומה), התכלית מבחינת רביב ועמיר היתה לזרוע מבוכה ולהקים "רעש".

לשם כך, די היה בהפעלת אקדח פיקות במקום רגיש ולסגת או להשתחרר כרגיל (לשם כך יש את בייניש), הן בעבור אירוע כזה אין צורך בהכנת מכתב פרידה (ועמיר לא הכין ואף לא נקט בצעד כלשהו בכוון).

ככלות הכל, כל מי שעיניו בראשו יכול להיווכח בכך שיגאל עמיר היה מלווה החל מן היציאה מפתח ביתו ועד לחניון החשוך בסוכנים ובאנשים שזיהו אותו, החל מ"פעיל הימין" שנסע עימו מהרצליה, נהג ה GMC עליו נשען עמיר, הסדרן אברושמי, שני השוטרים שזיהו אותו כ"סמוי", דמתי שעמד כשני מטר מולו והביט לו בעיניים, סוכן השב"כ הקרוב (שנראה ב-30 השניות החסרות בסרט של קמפלר), וכמובן אבישי רביב שהיה מתואם לגמרי עם יגאל עמיר, ואף מילא את חלקו בתיזמון מדהים כשדיווח לכתבים שניות לאחר יריות הסרק: "הפעם לא הצלחנו, בפעם הבאה נצליח יותר".

כמו כן, אין צורך בפרשנות לתמונה הבאה בה נראים ארבעה אנשי השב"כ המתרועעים עם יגאל עמיר (עמיר טען שאינו זוכר זאת):

   ארבעת אנשי השב"כ כתף אל כתף עם יגאל עמיר. 

 

ומה קרה בעקבות יריות הסרק?

מבחינת המתכננים של ביום ההתנקשות, התוצאה הרצויה (והצפויה) היתה לכידתו של יגאל עמיר עם האקדח ביד, רגע-לפני

לשם כך הם דאגו מוקדם יותר לספק ליורם רובין וליתר חברי חוליית הליווי הצמודה התראה קונקרטית עם תמונתו של יגאל עמיר.

בסרט של קמפלר נראה גם אדם גדל גוף הלבוש חולצה לבנה, שנדחף ושולח ידיים לעברו של המאבטח הרביעי, ואולי מנסה בכך לכוונו לעבר יגאל עמיר הנמצא בסמוך. אלא שלרוע המזל, המאבטח הרביעי  פונה דווקא לאחור, ומפספס את יגאל עמיר- מה שמאפשר ליגאל עמיר להידחף ל"חור" שהותיר אחריו המאבטח הרביעי ולירות את כדורי הסרק (בכיר בשב"כ, אשר בחן את הסרט של קמפלר ימים ספורים לאחר הרצח, נראה מתהלך כסהרורי הלוך ושוב, וחזר ואמר: "זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות" http://rotter.net/User_files/forum/gil/3e36f46e723783b8.html).

כישלון המאבטחים יוצר כעת מצב מביך וסכנת נפשות של ממש, וכאן מתערב גורם המצוי בסוד העניינים (לדברי עמי איילון, מדובר בקצין משטרה בכיר), המנסה לבלום את הסכנה של ירי כדורים חיים בקריאות: "סרק, זה פיקות, זה לא אמיתי".

כעת, רבין נכנס למכוניתו ללא פגע (את הקטע הלז שאורכו 30 שניות בסרט של קמפלר ראו רק בודדים), ועימו נכנסים למכונית גם יורם רובין (מאחור), הנהג בני  דמתי ונוסע רביעי שהתיישב במושב הקידמי (הוגדר כ"שוטר", על פי עדותו של יואב לימור).

  "ובמושב הקידמי התיישב שוטר"

גם לאה רבין המובהלת למטה השב"כ, מקבלת עידכון מאנשי השב"כ שמדובר בכדורי סרק, ושמכוניתו של רבין נמצאת מאחוריהם, קרי בדרך למטה השב"כ בצפון ת"א.

 

 

מה התפתח במכונית?

סביר להניח ששרר תוהו ובוהו. בראש ובראשונה, מדובר בכישלון צורב ליחידת האבטחה (כשצפויה עריפת ראשים). שנית, התרגולת לא לקחה בחשבון כישלון שכזה, ומכונית השרד כבר עשתה את דרכה למטה השב"כ בהתאם ל"תרגולת", כך שעלה צורך דחוף למצוא הסבר לכך שאף אחד לא נפגע.

כמו כן, קיימת אפשרות שההרכב האנושי של נוסעי המכונית טמן בחובו פוטנציאל לקונפליקט חריף, ריב ומחלוקת בין המאבטחים, זאת במידה שהנוסע הרביעי היה מישהו שהאחרים יכלו להפנות כלפיו אצבע מאשימה, לדוגמא, המאבטח הרביעי. ועדת החקירה של השב"כ זיהתה את הכשל הקריטי באבטחה בנטישת גבו של רבין ע"י המאבטח הרביעי. שערו לנפשכם שהמאבטח הרביעי היה הנוסע הרביעי?

אפשרות נוספת היא שהמידע על תרגיל ההתנקשות נוצל לרעה ע"י בעל עניין, שדאג להפוך את התרגיל למציאות, תוך השגת כל הרווחים.  אפשרות זו נראית רחוקה, בהתחשב בעובדה שהרוצח האמיתי חוסל/התאבד מייד לאחר הרצח (אלא אם לא צפה תגובה כזאת), אם כי החלפתם של הנהג, המאבטח האישי והמוביל זמן קצר לפני הרצח מעוררת תמיהות.

על כל פנים, יש לחפש את הרוצח האמיתי ברשימת נפטרי אותו החודש, כשידוע בודאות על יואב קריאל, ומבחינתנו על עוד שני "נעדרים", המאבטח הרביעי והמוביל הקבוע של חוליית הלווי הצמודה.

מדוע יגאל עמיר הודה ואף הפליל?

ראשית, יש לדעת שבניגוד למה שפורסם, הודאתו של יגאל עמיר הושגה במאמץ ניכר, ונירשמה רק לאחר 5 ימי חקירה (!) בשב"כ, וגם זאת רק באמצעות צילום במצלמה ניסתרת, ולאחר שהחוקרים נקטו בגישות "מתוחכמות" ובלתי ישירות.

למעשה, כלל לא בטוח שיגאל עמיר חתם מתישהו על מסמך הודאה, ויש גם להביא בחשבון אפשרות לשימוש באמצעים אסורים http://www.nfc.co.il/archive/003-D-16760-00.html?tag=8-47-18).

גם כתב ידו ותוכן דבריו של יגאל עמיר, במכתב שהפליל את הר שפי, מעידים על אישיות מרוסקת בזמן החקירה, לא בדיוק מה שניסו למכור לנו:

מה שמדהים הוא שהודאתו של חגי עמיר, נגבתה באופן דומה, קדמו לכך כמה וכמה ימים בהם הוא הכחיש כל קשר למעשה, ולפתע, ביום מסויים הוא מפליל את עצמו בנדיבות, ולא רק את עצמו.

אף על פי כן, במספר הזדמנויות הביע יגאל עמיר את השגותיו במילים: "הכל הצגה", ו"הכל מסכה", אך מייד הוא הושתק ואף זכה לבידוד חמור יותר מאייכמן.

שנית, יגאל עמיר מתפקד אחרי הרצח כאדם הנתון לסחיטה (שיתוף הפעולה שלו עם השב"כ, יכול לחרוץ את גורל ההרשאה להפעלת הגן של גאולה, ואת חומרת עונשו של חגי עמיר שניצפה ע"י שוטר בכיכר מלכי ישראל, מה שעלול להביא להחמרה בעונשו וכיוצ"ב).

במילים אחרות, יגאל עמיר אינו אדון לגורלו, וחוסר שיתוף פעולה מצידו עלול לחרוץ את גורל מקורביו,  וזאת בטרם הכנסנו למשוואה את הלחץ הפסיכולוגי ושיטות החקירה המתוחכמות של השב"כ, וכמובן אין לשכוח את קיומם של חומרים כימיים, שכבר נעשה בהם שימוש בארצנו כאמצעי לגיוס סוכנים והשגת שליטה עליהם.

ואולם, האלמנט הקריטי, הוא הבילבול וחוסר המידע שברשותו של יגאל עמיר בנוגע לפרטים רבים, ודי בכך שעמיר קיבל את האקדח משותפו, על מנת לשלול ממנו כל אפשרות לכפור באשמה, שכן הוא אינו יכול לדעת אילו כדורים היו באמת באקדח. 

 

שתיקתה של משפחת עמיר הושגה בין היתר בעזרת הטבות מפליגות שניתנו ליגאל עמיר ולמשפחתו, כגון הפעלת הגן של גאולה, מחשב אישי ליגאל, 3-שעות שיחות טלפון ליממה, ביקורים תכופים של בני המשפחה כולל חגי, הכרה בנישואיו של יגאל עמיר (אל תתרשמו מן ההצגה לתקשורת) והכרה ללא תקדים בזכותו של האסיר מספר-1  בארץ לאבהות ולטיפולי פוריות, אך המוטיב החשוב ביותר הינו מהלכים אופרטיביים שעתידים להביא לשחרורו המוקדם של יגאל עמיר, תוך שיתוף פעולה בין המשפחה לשב"כ. 

השב"כ מצידו דאג כבר מ-1999 לסולם שיאפשר את שחרורו המוקדם של יגאל עמיר (מדובר בתחקיר השיקרי של נפתלי גליקסברג, שנועד להוסיף עוד אלמנט למותו של רבין, והוא כדור תועה של מאבטח). כעת שוקדת משפחת עמיר בידיעת השב"כ על סטיקרים וחולצות. בסופו של דבר, עתיד יגאל עמיר להביע חרטה מלאה, ולהשתחרר כאדם שתיקן את דרכיו, התחתן, נהייה מיושב בדעתו והפך לאב, בסיועה של המערכת המשפטית שתאמץ לחיקה את גירסתו של גליקסברג. 

 

סיכום

המסמכים הרפואיים מוכיחים בודאות שרבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין, וכשהוא משותק ברגליו- מה ששולל את האפשרות שהיריות של יגאל עמיר הן אלה שפצעו את רבין.

רבין נפטר במיון לאחר 40 דקות טיפול, ומייד לאחר קביעת מותו בשעה 22.30, נורו 2 יריות נוספות בגופה (בגב), על מנת להטיל את האשמה על יגאל עמיר ולטשטש את אשר אירע במהלך הנסיעה למטה השב"כ. 

ליגאל עמיר עצמו היה קשר הדוק עם השב"כ, והיה לו שותף- שאפשר שמסר לו את האקדח, מה שהיקשה על יגאל עמיר לדעת את חלקו האמיתי בפרשה. 

לשתיקתה של משפחת עמיר יש תמורה, ובנוסף להטבות המפליגות בתנאי הכליאה של יגאל עמיר, החל כבר השב"כ לנקוט בפעולות לשחרורו המוקדם, ולשם כך הומצאה גירסה חדשה לרצח, כשהפעם מוסיפים בה כדור שלישי תועה, מה שיאפשר לשנות את כתב האישום המקורי.

משפחת עמיר מודעת היטב לנקודה זו ולכן משתפת פעולה עם השב"כ, ובמקביל החלה להכין קמפיין ציבורי למען שחרורו של יגאל.

בידודו חסר התקדים של יגאל עמיר נועד בעיקרו למנוע דליפת מידע על קשריו של עמיר עם גורמים בשב"כ, ובמיוחד בעניין השותף והאקדח.

 

בנוסף לחומר הרפואי המפליל, קיימיות 2 שאלות בנות מענה, היכולות לקדם את גילוי האמת:

1. מהי זהותו המלאה של המאבטח הצמוד לגבו של רבין, שועדת שמגר העלימה? (שמו כפי הנראה אבי)

2. למי שייכת מכונית ה GMC שמיספרה מתחיל ב 634, שיגאל עמיר נשען עליה ושוחח עם נהגה?