בנה אתר בחינם - www.Tisanim.com

 

 
על יגאל עמיר
 
קשריו של יגאל עמיר בשב"כ
 
מסתבר שהמוסדות הרשמיים, הסתירו מידע חשוב ביותר על הקשר של יגאל עמיר והשב"כ.
העיתון אובזרבר ציטט מפי מקורות "ביטחוניים", כי יגאל עמיר נשא ביום הרצח תעודה מזהה שקיבל מהשב"כ,
עוד בתקופה שבה היה קשור לשירות. על התעודה, כך נכתב, היה חתום ראש השב"כ ב-92 (יעקב פרי),
התקופה שבה שהה עמיר בלטביה.
לדברי העיתון, בעזרת התעודה הצליח עמיר לשוטט באזור "הסטרילי", שבו ארב לרבין בליל הרצח.
 

 

סיפרו לכם

סיפרו לכם שהשב"כ ידע על יגאל עמיר רק בליל הרצח, מה שהוא כמובן שקר וכזב.  יגאל עמיר היה

שב"כניק עוד משנת 1992, אז נסע במיסגרתו לריגה ותיפקד כמאבטח. יגאל עמיר עורר במפעיליו כזו

הערכה (בשל אישיותו הסכיזואידית, ונכונותו להפליל את הימין, רבנים ואחרים, כמו מרגלית הר שפי),

עד שכרמי גילון לא יכול היה להתאפק וציין בהתפעלות בפני התקשורת, עוד בחודשי הקיץ, את התימני

הקטן, חובש הכיפה מהרצליה הלומד בבר אילן, שצפוי לו עתיד מזהיר, הפרובוקטור האולטימטיבי ממש.

 

 

אבישי רביב נשלח בקיץ לאסוף מידע על יגאל עמיר

 

("הארץ", מאת יוסי מלמן)

 

אבישי רביב, מנהיג אי"ל, נשלח בחודשי הקיץ האחרון על ידי השב"כ לתהות על קנקנו של הרוצח יגאל עמיר,

כך גילו אמש מקורות המקורבים לשב"כ. לדברי המקורות, על המשימה החליט מפעילו של אבישי רביב לאחר

שבידי המודיעין של השב"כ הצטברו ידיעות ראשוניות וגולמיות על יגאל עמיר. המטרה היתה לעבות עליו את

המידע, הדגישו המקורות, שציינו שההחלטה היא שיגרה מבצעית מקובלת המעידה שהמפעיל פעל כשורה".

 

 

שמו של יגאל עמיר הועבר לשב"כ כמה שבועות לפני רצח יצחק רבין

 

("הארץ", מאת איתן רבין, יוסי הטוני, ראובן שפירא ויוסי מלמן)

 

שמו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, הגיע לידיעת אנשי שירות הביטחון הכללי שבועות

ספורים לפני רצח רבין. לשב"כ דווח כי עמיר פעל באירגון הפגנות של הימין הקיצוני. בשבוע שעבר התגלה

כי ביוני השנה, כמעט חמישה חודשים לפני הרצח, דיווח תושב ירושלים שלומי הלוי, למשטרה כי "צעיר דתי,

תימני נמוך קומה ומקורזל" מתכוון לרצוח את רבין.... ההתראה של הלוי נמסרה לשב"כ כמה חודשים לפני

שנמסר לאירגון שמו של יגאל עמיר...

 

 

 

ההמחאה לחשבון הבנק של יגאל עמיר 5 ימים לפני הרצח

ההמחאה הופקדה בחשבונו של יגאל עמיר 5 ימים לפני רצח רבין, ע" "עמותה"

שחשבון הבנק שלה בסניף בנק הפועלים בירושלים, ובעלי החשבון המשותף הם:

אסף אנגלרד (בנו של שופט ביהמ"ש העליון) ושמואל אלכסנדר גביר.

השניים לא רצו לדבר והתקשו להסביר את הקשר של הם עם יגאל עמיר.


יגאל עמיר עומד להשתחרר - מסקנה בלתי נמנעת!

העובדה שמשפ' עמיר תומכת בגירסה הרשמית מלמדת שהיא שייכת לאותה קליקה.

ההיגיון מחייב שאילמלא הם היו בטוחים בכוונות המימסד לשחרר את אחיו יגאל עמיר

(בוגר השב"כ), הם היו ניתלים בכל שביב תקוה, כל מסמך רפואי או עתירה לבג"ץ,

לא כל שכן כשמדובר במסמכים רפואיים עם מדבקת הזיהוי של רבין, והלא אם מדובר בזיוף

כטענתם, צפוי המזייף ומי שמפיץ את הזיוף לעונשים כבדים הלא כן? ולא רק זאת,

יש גם צילומי רנטגן חסויים שהמשפחה מסרבת לבקש.

טוב, ואם מדובר בזיוף, מדוע משפ' עמיר אינה מבקשת לראות את המקור? אדרבא,

הרי מדובר במשפט רצח וזכותם (וחובתם) לקבל כל מסמך רפואי.

ההסבר הסביר להתנהגותם של בני משפ' עמיר לפניכם:


יגאל עמיר פעל באותו לילה כאיש שב"כ, בדיוק כמו שמפניה, אשר היה מתואם עם יגאל עמיר

על הגעתו לכיכר. כנראה שיגאל עמיר עשה בכל זאת משהו שבאופן עקיף תרם למותו של רבין

(לא יריות הסרק), למשל מסר מידע חסוי על תרגיל השב"כ הצפוי לגורם כלשהו או חבר לאותו גורם

(הוריו של עמיר אמרו בראיון למקור ראשון שהם יודעים מי היה השותף של יגאל עמיר),

אשר ניצל את המידע למטרות זדוניות (במחשבה שממילא עמיר יחוסל במקום או שלא יפתח

את הפה מתוקף היותו שב"כניק).

זו רק השערה, אך אחרת קשה להבין איך משפחת עמיר מתגייסת לטובת הגירסה הרישמית,

בידיעה שאפילו התובעת העלתה ספקות, היכולות לשפר את מצבם של יגאל וחגי עמיר.

העויינות הרבה של אמיתי עמיר לעתירה שלנו ולדברים שכתבנו מצביעה על קיומו של מניע נסתר,

שפעילותנו מחבלת בו.

כעת, אם יגאל עמיר איננו אותו מתנקש בודד, אלא פשלונר (באיזשהו קטע, יהיה אשר יהיה)

שנטל אחריות, תוך הבטחה שידאגו לשחררו כעבור 12 שנים (למשל), הרי שחשיפת קשריו

עם השב"כ פוגעת בסיכוייו להשתחרר, וזאת יכולה להיות סיבה טובה לתגובות באתר של משפ' עמיר

לכתבה של נתן ברון.

כלומר, עצם חשיפת הרקע של יגאל עמיר בשב"כ עלולה, על פי תפיסת המשפחה, לטרפד כוונה סמויה

להביא לשחרורו המוקדם של עמיר (כי המימסד יחשוש שתהיה תביעה לברר את הקשר האמיתי בין

עמיר לשב"כ במידה שיישקל שחרור מוקדם בתירוץ שרבין נפגע מקליע נוסף של מאבטח) , ולכן אוייבי

המשפחה הם דווקא אלה שחשפו את התרחיש האמיתי לרצח, מה שמחזק את הקביעה שבחיים הכל יחסי...

המסקנה המתבקשת היא שיש קשר בין התחקיר של נפתלי גליקסברג, שהמציא כדור שלישי שנורה ע"י

מאבטח בשגגה, ובין דברי התובעת (שלא שללה אפשרות זו, להיפך), ובין המסרים של יגאל עמיר לגבי

משפט חוזר וההכנות שעושה המשפחה למען הקמפיין לשחרורו (סטיקרים) כמו גם "האנשתו" של עמיר

בדעת הקהל (פתאום הבנאדם מתחתן ורוצה ילדים, ממש לא אותו איש).

יגאל עמיר נמצא בדרך לשחרורו, בפעולה משולבת של הפרקליטות (הכרה בכדור שלישי תועה), יחד עם

קמפיין ציבורי + "האנשתו", על מנת להשפיע על דעת הקהל, כשמן הסתם בשלב האחרון יהיה יגאל עמיר

לאב ויודיע קבל ועדה על חרטה עמוקה.

המשפחה ודאי מעדיפה להמשיך ולסמוך על מי שהסמכות בידו, ואם הבטיחו להם במימסד לדאוג לעניינם,

בתנאי שלא יקלקלו (במיוחד בעניין עברו של יגאל עמיר), הם ימשיכו מן הסתם לשתף פעולה עם אותו מימסד,

שכבר הוכיח את עוצמתו.


מסמכים מזוייפים (כטענת משפ' עמיר)?!

לא לפי דברי ד"ר גוטמן (מעריב):


http://www.nrg.co.il/online/archive/ART79/944.html

מה זה פצע יציאה
­ ומאיפה צמח הסיפור על הקליע השלישי?"זה סיפור פשוט וכמעט הייתי אומר משעשע. כמו שאמרתי, בדו"ח שכתבתי השתדלנו להיות מפורטים ככל האפשר. אז גם עשינו ניסיון לתאר במדויק את מהלך הקליע הימני שבא מאחור, פצע בצורה חלקית את החוליה ופיזר שבבי עצם שגם בגללם חשבנו שהיתה פגיעה קשה יותר בעמוד השדרה. משם הקליע המשיך וחדר לבית החזה. לנקודת החדירה הזאת מהשרירים והרקמות אל בית החזה קראנו בשגגה פצע יציאה. הכוונה לא היתה פצע יציאה מחוץ לגוף כולו, כי כזה לא היה, אלא יציאה מתוך השרירים והרקמות הסמוכות לעמוד השדרה אל תוך בית החזה ואל תוך הריאה."זהו. אנשים כותבים בשעת לילה מאוחרת, בכתב יד, דו"ח אחרי שמת להם בידיים ראש ממשלה ולא מדייקים מספיק במינוח, שזה לא נורא, כי מדובר בדו"ח פנימי לגמרי, ומיד אחר כך, כשהיינו צריכים להכין דו"ח רשמי למשרד הבריאות, הבנו שהניסוח הזה עלול להטעות ותיקנו אותו. עכשיו, כשתיקנו אותו עשינו את זה לגמרי בתום לב, בלי לחשוב שהתיקון יעורר בעיה, כי באמת היה לנו ברור שאין שום ויכוח על הפרטים".­ ואיך זה הפך לנחלת הכלל?"חודשים אחדים אחרי האירוע התקשר עיתונאי בכיר מ'מעריב' ואמר לי כך: הגיע אלי דף מתוך דו"ח הניתוח שלך, ואני רוצה לשאול כמה שאלות. ביקשתי שיעביר לי בפקס את הנייר וראיתי לתדהמתי שהוא מחזיק את עמוד שלוש של הדו"ח שנכתב באותו לילה בכתב ידי, דו"ח שמטעמי סודיות רפואית לא היה אמור מעולם לעזוב את בית החולים. גם הבנתי שלא במקרה מישהו העביר לו רק את עמוד שלוש. ומיד הבנתי שלפי העמוד הזה ניתן להוציא את המושג 'פצע יציאה' מהקשרו, ושמישהו אכן עשה את זה. אבל לא היתה בעיה להסביר. זימנו את העיתונאי לבית חולים, נתנו לו לקרוא את כל הדו"ח, והוא השתכנע."אלא שאותו גורם שהפיץ את זה, שאין לי כמובן מושג מי הוא, המשיך לנסות את מזלו ולהפיץ את הנייר. היתה תקופה משונה כזאת שכל חודש בערך הייתי מקבל טלפון מעיתונאי שבטון של אחד שמצא זהב באלסקה היה אומר: 'הגיע אלי דף מתוך', וכן הלאה, ואני הייתי בשיא הנימוס מסביר שוב ושוב. אחר כך נמאס לי אז התחלתי להעביר אותם לדוברת בית החולים."מאוחר יותר התברר לי שהפכתי בצורה מסוימת ליקיר הימין הקיצוני, שכן האינטרפרטציה השגויה של הדו"ח הפכה לכלי שרת של אנשים מסוימים שיכלו להוציא מזה את המסקנה שהיה קליע נוסף. והרי אם יש קליע נוסף הרוצח אינו יגאל עמיר, שכן הוא ירה רק פעמיים. ואז הימין הקיצוני וכל נושא ההסתה מקבלים מין זיכוי, וכך נולדת תאוריית הקונספירציה. הדבר הופיע גם בספר של ברי המיש שלא קראתי אבל צילמו לי את הפסקאות הרלוונטיות לגבי. שם נכתב שהופחדתי על ידי השב"כ, ומיד יש תיאור של כמה השב"כ יכול להפחיד. הוא קבע שהפחידו אותי ולכן אני והפתולוג וכולם יודעים אבל לא מגלים".­ אולי באמת?"אז אם יורשה לי לנצל את הבמה אני אומר אחת ולתמיד: לא היה קליע שלישי. לא היו פצעי יציאה מהגוף. היתה מקסימום טעות קלה בניסוח והיא תוקנה מיד".­ הנה אמרת."המדהים הוא שיש ציבור שלם שקל למכור לו את התאוריה הזאת. לא מזמן ניגש אלי איש מאוד רציני שעובד בבית החולים שלנו ואמר לי: תשמע, קראתי את הספר ושמעתי הרצאה של ברי המיש ויש לי כמה שאלות. ואני מיד עניתי לו, 'אתה מכיר אותי 20 שנה, אני מסתכל לך בעיניים ואומר: לא היה קליע שלישי. מה, זה לא מספיק'? הבחור היה נבוך, אבל הוא אמר, לך תדע. והוסיף: 'אני חושב שגם אם 20 אחוז ממה ששמעתי בהרצאה נכון, אנחנו בבעיה גדולה'. עניתי לו: 'אז אני אומר לך שראיתי אתמול עשרה חייזרים על גג הבית שלי, ואם 20 אחוז מזה נכון אז היו שם לפחות שניים, לא?'".


ועוד ניתוח של המסמכים ע"י מיטב רופאי ישראל (מאת רונן ברגמן, "הארץ":
http://rotter.net/forum/gil/7058.shtml)