בנה אתר בחינם - www.Tisanim.com

 

 

מסלול הפינוי: הגירסה הרשמית

כשברקע מהדהד עדיין "השיר לשלום",  רגע לפני הדמעות של "ילדי הנרות",

ישנה עוד בדרך נסיעה וגירסה, שתותאם מן הסתם לכסוי הבדייה,

נאמנות עד אין קץ והמון תושייה, כי ככה סיפור טוב צריך להישמע,

מתחיל די מבטיח קפיצה אגדית, רובין על רבין בגבורה עילאית,

וכשעל הקרקע שניהם מוטלים, "דיר בלק יצחק, אתה נשמע רק לי".

בין רגע השניים בתוך המכונית, רגליים בחוץ עוד הראש כבר בפנים...

נפגעת? תגיד לי עם יד על הלב, חושב שכן- אוי רק הגב קצת כואב,  

ורגע אחר כך ת'ראש הוא שומט, רובין אז גוהר ומנשים כל העת, 

מיון כבר בפתח- אין מה למה להטריד, נביא אלונקה ואת רבין נוריד,

נתפוס אותו שנינו בזה המצב, רובין מהראש ודמתי מהגב...

 

נהגו של רבין: "אני תפסתי את רה"מ מהגב, המאבטח תפס אותו בראש - אף אחד לא המתין לנו בבית החולים"

 

 
"הארץ"   © 8/11/95
שדה שרון
העברת רבין לבית החולים היתה רצופה בעיכובים ובית החולים איכילוב לא קיבל התראה על הגעתו של ראש הממשלה הפצוע, ולא היה ערוך לטיפול מיידי בו; כך עולה מדבריו של מנחם דמתי, נהגו של רבין, שהעבירו לבית החולים מיד לאחר שנורה בידי המתנקש, יחד עם המאבטח שנפצע בירי.
דמתי, שהתראיין בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 2, תיאר את העברת ראש הממשלה כך: "קיבלתי הוראה ללכת לאוטו. ראיתי את ראש הממשלה יורד במדרגות ומאחוריו לאה רבין, במרחק של 3 מטר בערך. הייתי מוכן, ערוך, פתחתי את הדלת כדי שהגברת (לאה רבין) תיכנס, אך ראש הממשלה הקדים אותה מטר, מטר וחצי. איך שהוא יורד את המדרגה ראיתי פתאום מימיני מישהו מגיח, מושיט את היד ומתחיל לירות. וברגע שהוא יורה, היורה אומר: 'זה סתם, זה סתם, זה לא כדורים אמיתיים - זה סרק'. רציתי להאמין לו שאלה באמת כדורי סרק אבל כמו
שלימדו אותי בעבודה זינקתי לכיוון ההגה וישבתי. ובינתיים איש הביטחון הכניס את ראש הממשלה. "התחלתי לנסוע בספיד. התחלתי לנסוע ואמרתי לעצמי זה בטח סתם, אבל בדרך,
אחרי 30-20 מטר אני שואל את ראש הממשלה 'אדוני ראש הממשלה, נפצעת?', והוא ענה לי 'כן, כן' ונאנח וזה הלחיץ אותי עוד יותר. הסתובבתי לכיוון העירייה, ונכנסנו לרחוב אבן-גבירול ואז הוא נאנח בקול. שאלנו 'איפה כואב לך' והוא אמר 'כואב לי בגב', ואז הוא אומר פתאום 'לא נורא, לא נורא', כאילו הוא דואג לנו. אחרי שהוא אמר זאת ראשו נשמט למטה ואני התחלתי
להגביר את המהירות עוד יותר. "הגעתי לצומת, כדי לפנות ימינה לבית החולים ופתאום ראיתי שוטרים. היתה לי חסימה שם. המאבטח צעק לי 'תיסע, תיסע'. לקחתי את ההגה ונסעתי במהירות. רציתי לפנות ימינה לבית החולים אבל לא יכולתי כי היה לי מחסום של השוטרים. ואז עצרתי את המכונית לשנייה, ואמרתי לאחד השוטרים: 'תעלה מיד לאוטו, תוביל אותי'. כי לא ידעתי למה המחסומים סגורים. לא ידעתי מה הולך. הוא נכנס לאוטו ורצנו בדהרה לכיוון בית החולים. "המאבטח אומר לי 'שמע, אני פצוע'. התחלתי לדאוג, הסתכלתי אחורה. רצתי
לכיוון בית החולים, עצרתי את האוטו בכניסה ופתאום היה שם המאבטח של בית החולים. צעקתי אליו בצעקה אדירה 'אני מבקש ממך תביא אלונקה, ראש הממשלה נפצע', והוא רץ והביא אלונקה. אני בינתיים יצאתי מההגה, ורצתי לכיוון ראש הממשלה. המאבטח עבד ממש יפה - למרות שהיה פצוע ביד, לא האמנתי שהוא יעשה את העבודה הזו. אני תפסתי את ראש הממשלה מהגב, המאבטח תפס אותו בראש ועוד ביקשתי מאיזה שוטר שירים אותו. אף אחד לא המתין לנו שם. רצתי מיד לחדר
הטראומה, וצעקתי בצעקות היסטריות: 'זה ראש הממשלה, זה ראש הממשלה, טפלו בו בבקשה'. "צוות בית החולים קפץ עליו במהירות הבזק והתחילו לטפל בו. עשו לו כל מיני טיפולים. בינתיים בא אלי המאבטח ואמר לי 'דמתי, אני פצוע ביד'.
פניתי לאחת האחיות ואמרתי לה 'יש לי כאן את המאבטח פה - גם הוא פצוע'. ואז הם התחילו לטפל בו".
בתשובת לשאלת המראיין, אמר דמתי כי הוא לא ידע עד כמה מצבו של ראש הממשלה חמור. "רציתי להאמין שזה באמת לא חמור וחשבתי איך הוא ייראה אחרי הפציעה. לא קלטתי בכלל. צעקתי בצעקות חזקות 'תטפלו בו, תטפלו בו'. אני עמדתי בודד: הם טיפלו במאבטח והתבוננתי איך הם מטפלים בראש הממשלה".

פורסם בתאריך- 08/11/1995

 

משפטים נבחרים (להנאתכם):
 
אבל בדרך, אחרי 30-20 מטר אני שואל את ראש הממשלה 'אדוני ראש הממשלה, נפצעת?
והוא ענה לי 'כן, כן' ונאנח. (לא הרשים אותו במיוחד השוק הספינלי והשיתוק...)
 
עצרתי את האוטו בכניסה ופתאום היה שם המאבטח של בית החולים. צעקתי אליו בצעקה אדירה 'אני מבקש
ממך תביא אלונקה, ראש הממשלה נפצע', והוא רץ והביא אלונקה. (בית חולים זה לא מקום שיש בו גם רופאים?)
 
אני בינתיים יצאתי מההגה, ורצתי לכיוון ראש הממשלה. המאבטח עבד ממש יפה - למרות שהיה פצוע ביד,
לא האמנתי שהוא יעשה את העבודה הזו. (גם אני לא, אף למקצוענים לא פשוט להעביר פצוע מחוסר הכרה
ממושב מכונית לאלונקה, באלוהים דמתי... וצריך לפחות 4 גברים)
 
אני תפסתי את ראש הממשלה מהגב, המאבטח תפס אותו בראש  (כמו לצוד נמרים בדיזנגוף)
 
ועוד ביקשתי מאיזה שוטר שירים אותו (איזה שוטר? מה אתה אומר, כל זה בכניסה למיון?)
 
רצתי מיד לחדר הטראומה, (חשבתי שקודם נכנסים למיון) וצעקתי בצעקות היסטריות:
'זה ראש הממשלה, זה ראש הממשלה, טפלו בו בבקשה'. (אז למה לעזאזל ד"ר גוטמן לא האמין?)
 
כפי שאתם ודאי רואים, דמתי מתקשה להפנים את הגירסה הרישמית, מה לעשות? כל אחד והכישורים שלו,
ואתם יודעים כמה פעמים חזרו איתו על זה? נו, תשפטו בעצמכם אם היה נכון לתת לו לדבר...
 
 
 
וכך זה נראה בדו"ח שמגר:
 
 
המשך דו"ח שמגר בנוגע לטיפול הרפואי נמצא בסעיף: הטיפול הרפואי -הגירסה הרישמית, וכן בקישור:

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5614&omm=349&viewmode

חיפוש בארכיון
רכישת כתבות
מידע על הארכיון
מצב חשבון
שינוי סיסמה
שירות
תגובות
שכחתי סיסמה